אומר המדרש: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. רבי יהושע בן לוי אמר, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו, [אורלוגין] והיה מביט בה, והיה יודע איזו שעה של יום... כיון שעמד בנו על פרקו, אמר לו בני, עד עכשיו [אורלוגין] זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך. כך הקדוש ברוך הוא, היה מקדש חדשים ומעבר שנים, כיון שעמדו ישראל, אמר להם (הקב"ה), עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך, הרי הן מסורין לכם, שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם [*רֹאשׁ חֳדָשִׁים] (שמות י"ב) (מדרש תנחומא, פרשת בא).
אצל הרמח"ל, האורלוגין על גלגליותיו, הוא רק סמל ודוגמא להנהגת הש"י. גלגיליות האורלוגין, נקראות בלשון הרמח"ל, בשם כונניות. מערכת שעון האורלוגין, עם הגלגיליות המניעות אותו, הן עפ"י דבריו, דוגמא לחכמה האלהי"ת, בה ברא המאציל את כל הבריאה על כל פרטיה, בתכנון מדויק להפליא. לכל גלגלת במערכת רבת הגלגיליות, יש תפקיד מוגדר ומדויק והיא פועלת עפ"י הנדרש ממנה, כחלק ממערכת שלמה, המכוונת להשגת מטרת הבריאה, ההטבה השלמה. גם גלגלת המייצגת בחינה של רע, קלקול, הרס וחורבן, היא חלק מהתכנית האלהי"ת המושלמת. גלגיליות הרע, אינן פועלות חלילה בשם עצמן, אלא הן כפופות להנהגת הבורא ומשרתות את רצונו. הגדרת הרמח"ל: הרע הינו כסא לטוב, דורשת עיון מעמיק.
כותב הרמח"ל: אמר השכל: מציאות האדם בנוי הוא בחכמה עמוקה לאין תכלית. כי האדון ב"ה ברא נבראים רבים וגדולים, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, כולם צריכים למשמרתם, שאין שום דבר לבטלה, והכל עומד על הפנה היסודית, שהיא: מה שהאדון ב"ה רוצה בעבודת האדם, שיתקן הוא כל החסרונות שבבריאה, ויעלה עצמו עילוי אחר עילוי, עד שידבק בקדושתו ית'... והכל עומדים להתגלגל במסיבות גדולות, להגיע אל השלימות הכללי[ת]. ואמנם רצה הרצון העליון, שתהיה יד האדם מגעת לכל הענינים הרבים האלה, שכולם מתנועעים מתנועותיו ומעשיו של האדם. והרי אלה כונניות גדולות, כאורלוגין הזה שאופניו פוגשות זו בזו, ואופן קטן מנועע אופנים גדולים ורבים. כך קשר האדון ב"ה כל בריאותיו קשרים גדולים, והכל קשר באדם, להיות הוא מנועע במעשיו, וכל השאר מתנועעים ממנו. והנה כסה הכל במכסה העור ובשר הגשמי הזה, שאין נראה, אלא השטח הגופני הזה, אך באמת דברים בגו, כונניות גדולות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לצורך הענין הזה כולו למעשיו ועבודתו, לעילויו ולתוספת קדושתו, או לירידתו ופחיתותו ח"ו, וכל מצביו הרבים. וזה רק על ידי הנשמה בכל חלקיה ושרשיה אשר כלל בגופו. והוא מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים מ): רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹהַ"י נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ... והנה מן הדברים הנכללים בכונניות האלה, הוא הרע בכל פרטיו, כמו שביארנו, וכל אלה דברים המצטרכים למצב הראשון הזה של האדם שהוא בעוה"ז... לגלות האור מתוך החשך, ומן הסתר הפנים הנעשה בראשונה עם כל תולדותיו, יתגלה היחוד באחרונה. ותביני, כי הנה רצה הרצון העליון, שיתברר אמתת יחודו בפועל, כמו שביארנו כבר, וזה על ידי כל הסבובים שהוא ית' מסבב בעולמו... כי בתחלה הוא רוצה לברר דבר זה בפועל, ומסבב כל סיבוב הגלגל אל הנקודה הזאת. ואמנם כשיהיה נשלם הענין הזה, פירוש, שכבר נתברר דבר זה בפועל, משם והלאה יהיה הדבקות וההשגה שישיגו הנמצאים להתקשר בו ית' ולהתענג בשלימות יחודו שכבר נתגלה, ליהנות מזיו קדושתו... כל הכונניות האלה שזכרנו למעלה, כולם תלויים על מדת הסוג השני הזה, שהוא לגלות יחודו ית', וזה על ידי הסתר הפנים שיקדים לגילוים, כמו שביארנו למעלה. ובכלל הכונניות, הוא ענין הרע שזכרנו. ואמנם הרע מצד עצמו לבדו אינו, אלא קלקולים והפסדים והשחתה, אך עם שאר הכונניות, אדרבא, ממנו נמשך תועלת לאדם עצמו, כי בו תלוי כל הזכות ומציאות העבודה... ותראי כי הרע נברא להבטל, ויש לדון בו בשני דרכים: מצד המצאו ומצד הבטלו, פירוש: מצד ההתחלה ומצד הסוף. מצד ההתחלה הוא רע ודאי, אך מצד הסוף, גם זה לטובה. כי הנה אפילו בזמן שמתחזק וגובר עדיין, גם מזה נמשך טוב, כי זהו החשך, שממנו יהיה ניכר האור של השלימות העליון בזמן שיתגלה לעתיד לבא. ועוד, שהרי זה בירור אמתת היחוד בכל גדרו, כמו שביארנו לעיל, ומצד זה, יותר שמחשיך והולך, יותר יגלה אמתת היחוד בבטלו את הרע הזה... שהרי נמצאת עבודה ומעשה ממש לאדם, שהוא מתקן הבריאה בידיו, ומעביר החסרונות שבה, ונעשה שותף כביכול להקב"ה בעולמו... הלא ה' אמר על ידי כל נביאיו, כי הוא המשגיח על כל נבראיו, ועיניו על כל דרכי איש [וְ]לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו (ירמיהו י"ז), אֵ"ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, והנה אחר אשר השמיענו כזאת, הנה הוא מסבב עולמו במסיבות עמוקות ועצות מרחוק, המראים לכאורה ח"ו הפך זאת, כי פעם יראה כאלו הכל ביד המקרה, הכל כאשר לכל, ופעם כי נבנו עושי רשעה, ולא מצאו כל אנשי חיל עובדי ה' שכר טרחם ועמלם... זה הוא הנסיון, לראות היעמדו בני האדם באמונתם, ולא תמוש מלבבם היתד התקועה לאמר: ודאי אֵ"ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל (דברים ל"ב), אף על פי שאין אנו מבינים דרכיו... ואמנם אין אחרית זה לרע עצמו לגמור הכל רק בטובה, אלא על פי הכונניות הגדולות שזכרנו, שהם הם גלגולי דברים המסבבים את הכל לטובה. ואמנם מציאות הרע בלי הכונניות האלה, כבר זכרנו איך איננו, אלא רע ומר, השחתה והפסד. ואמנם בהתיצב עליו אלה הכונניות, הנה מיד יוכל גם הוא לימנות בצרכיו של האדם ותקוני בנינו, כי אף על פי שבחוקו מצד עצמו אין בו, כי אם לעשות רע, אך בהשתתפו עם כל הכונניות שהכין האדון ב"ה לתקן הדברים, הנה אינו עומד אלא לינצח, כמו שביארנו. וצריך שיהיה באדם היצ"ר (היצר הרע) וכל התאוות הרעות, לא לימשך אחריהם, אלא לכפות אותם ולהעבירם. ואמנם עם כל זה, אינו אובד טבעו הרע, אלא שגם זאת טובה היא, שיהיה הרע בכלל בנינו של אדם, כמו שביארנו, ואינו מפסידו ומקלקלו מפני שיתוף ההכנות הטובות שנעשו כבר בחוקו של האדם, וכמו שביארנו. ואמנם סוף כל סוף, כשיולד הפרי האמיתי שצריך להיולד מן הכונניות האלה, שלתכליתו נעשו, יהיה הפרי הזה, העברת הרע עצמו מן הבריאה, והשלמת החסרונות. ונמצא, שבהיות האדון ב"ה מכונן את עולמו, כמו שביארנו, הנה היה מכונן והולך כל מה שצריך למצבו של אדם הראשון הזה זמן העבודה, ואז חידש הרע בכל חוקו וכחותיו לפי עצמו, שכבר יש בו כל כך כחות וחלקים כמו שהם חלקי העבודה והתיקון הנוגע לאדם. אחר כך השלים מעשהו לעשות כל הכונניות שזכרנו, המכוונים לכל מה שצריך להעברת הרע הזה, ולהעלות האדם בעילוייו, וכל שאר צרכי שלימותו וטובתו. ואז לא ניתן מקום לרע לעשות ככל חוקו, אלא אדרבא, להתפעל מכל מה שהכין האדון ב"ה להעביר רעתו. ועל פי כל הדברים האלה, נברא אחר כך העולם השפל הזה, והאדם אשר בו. ונמצא, שמעתה, כל מדת הטוב, שהוא כלל כל הכונניות העליונות שזכרנו, ואף מדת הרע עצמה, שניהם נכנסים לטובה בבנינו של האדם, אך גמר המלאכה הוא, כשיצא הפרי מכל הסיבוב הזה, שהוא התיקון הכללי. ואמנם עד שלא נגמרה המלאכה הזאת, אף על פי שהרע עומד גם הוא לטובתו של אדם, להנצח ממנו, יכול להיות גם לרעתו ח"ו, אם לא ינצחנו, כי אז הרע יהיה גובר, והתיקון לא. אך אחר גמר המלאכה שיבוטל הרע, אז שלות כל הבריאה תהיה נצחיית, שלא תפסק כלל ועיקר (דעת תבונות, מציאות האדם ועבודתו).
מבאר הרמח"ל, כי בעולמנו אנו רואים את ההנהגה הגלויה, הנהגת המשפט, הנהגת שכר ועונש. עם כל זאת, עלינו להבין, כי גם הגלגיליות אשר להן יש את תפקיד הרע, הקלקול, ההרס והחורבן, פועלות בשם ההטבה הכוללת. בגמר המלאכה, גלגיליות הרע מתבטלות, עם ביטולו המוחלט של הרע. אז כמובן מתגלה בשיא תפארתה, הנהגת היחוד שהיתה בהסתרה בעולם הזה. זוהי ההנהגה הנצחית, המחזירה כל רע למוטב. בזה מתגלה תכלית הבריאה, להטיב לנבראים הטבה שלמה.
עפ"י התורה האטומית, כל חומר בנוי מחלקיקים יסודיים המכונים אטומים, המחולקים לסוגים שונים. על-פי תורה זו, יש להבדיל בין שלושה סוגים של חומרים: יסוד, מרכיביו הם אטומים מסוג מסוים בלבד. תרכובת, בה מצטרפים אטומי יסודות שונים, באמצעות קשר כימי, לכלל מולקולות, שהן אבני הבניין של התרכובת. תערובת, בה מספר חומרים מתערבבים זה בזה, ללא איחוד המולקולות המרכיבות אותם. תגובה כימית היא, תהליך שבו משתנה מבנה המולקולות המרכיבות את החומר. מספר האטומים והאלקטרונים אינו משתנה במהלך התגובה הכימית, זאת לפי חוק שימור המסה.
חכמת הצירוף, מלמדת אותנו ל"ב נתיבות עיקריות, בהן יכולים אנו להתהלך בסוד צירופי האותיות. בחלק מהנתיבות, האותיות לא מתחלפות, אלא משתנה סידרן ומבנה התיבה בה הן ניצבות. לעתים משתנה מיזוגן, דבר היוצר תרכובת של שמות שונים. לפעמים משתנות האותיות לגמר, דבר המעיד על תרכובת שונה מן הראשונה.
